<h1>הרוקח סימנים תכ"ה—תכ"ו</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
לב שלא נמלח ונתבשל בקדירה עם הבשר אוסר הלב את הבשר מחמת הדם הנבלע לחוץ, אבל הלב מותר דשיע ולא בלע וקורעו לאחר בישולו. כבש שמילאוהו בבשר ולא נמלח לא הבשר ולא הכבש ונצלה מותר דאמרי' בפרק כיצד צולין (ע"ד ע"ב) כבולעו כך פולטו והילכת' מוליתא שריא אפי' פומא לעיל, והני מילי בישרא אבל כבדא אסור. בשר שלא נמלח ועשה מוליאתא נתנו בעיסה לאפות אסור כי רבי' יב"ק פירש כך היה מנהגם היו טופלים הבשר שע"ג השפוד בבצק וצולין באש כך כדי שיתן הבשר השמנונית בתוך העיסה, בכיצד צולין רבין סבא טפל ליה בר גוזלא לרב אמר מי מעלי טפלי הב לי ואיכול אבל אם נמלאה עיסה בבשר שלא נמלח לקדירה אסורה. ומסיק הילכת' דסמידא בין אסמיק בין לא אסמיק שרי חוורתא זג שרי לא זג אסור, שאר קימחי אסמיק אסור לא אסמיק שרי. בשר שלא נמלח וצולהו ומקבל השומן המטפטף אמרי' בכל הבשר אמר שמואל אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו אמר רב אשי לית ליה תקנתא אלא מישרא ליה גללי דמילחא ובתר הכי שפי ליה. פירוש בשר שלא נמלח או שנמלח ולא שהה כשיעור צלייה קודם שנתנו אצל האש נותן מלח בכלי שמקבל השומן והדם נגרר אחר המלח בשולים וכשיערה השמן מן הכלי אל כלי אחר לא יתערב הדם ויהיה השומן צלול. ויש שאוסרין שאין אנו בקיאין שיעור מלח ליתן בכלי ואין לקבל השומן מן התרנגולת או מן האווזא או מן הבשר אם לא שימלח הבשר וישהה במליחתו שיעור צלייה ויודח.
